ברוכים הבאים לחומה

(1)"לסוגיית עזה אין פתרון חוץ מהסדרה . והסיכוי להסדרה מדינית יציבה שואף לאפס ,לפחות כרגע." כך ניתן לסכם את דבריו של עמוס גלעד, מי שכיהן כראש האגף הביטחוני – מדיני במשרד הביטחון, ובין יתר תפקידיו היה מתאם פעולות הממשלה בשטחים. הוא מכיר היטב את מפת הכוחות בשטח – ודבריו אלו נאמרו לאולפן Ynet.

עמדה זו משקפת את הרוב הגדול של צמרת השלטון וצמרת הביטחון. ישראל אמנם שוקקת יוזמות להסדרי שלום , הן של פוליטיקאים והן של פעילים חברתיים , ואמנם לכל ברור שהסדרה ברת קיימא לא נראית באופק, ולא כי אנחנו לא רוצים.

קצת מן המובן מאליו: מחד יש לנו שותף אגרסיבי מאוד, שמצבו ההומניטרי קשה לאורך שנים ולו גנרטור בלתי נדלה של שנאה ורצון לפגוע בנו. ומצד שני מופעל עלינו מכבש לחצים להיות "קדושים יותר מהאפיפיור" – מטעם האיחוד האירופי והאו"ם. ואין צורך לחפור לעומק בכדי לגלות שבשני הארגונים לא חסר בעלי אינטרסים שנפט וכלכלת ארצם, שלא לומר הכיסים שלהם עצמם , הם בעדיפות העולה על הקשרים שלהם עם ישראל (ואין זה מפתיע).

מה גם שבזירת ההסברה הבינלאומית ואפילו בזירת ההסברה הפנימית, התמקדנו בקבלת אישורים בלתי פורמליים לקיומינו כאן באמצעות עגבניות קטנות שבבים מתקדמים (קטנים עוד יותר) וחיסונים. תרומתינו הלא צנועה בכלל לרווחת העולם, בקיצור. הזכות הטבעית שלנו כעם לפיסת אדמה משלנו , כמו גם הרדיפות הבלתי נתפסות שחווינו אך לפני עשורים מספר – מאוסים לא רק בעיני תושבי העולם. שאם עם יד על הלב – בואו רגע.

גם שואת הארמנים, מלחמות אזרחים באפריקה ועוד .. אלו דוגמאות רבות לכך שטבח בעם אחר פחות מעניין את הקהילה הבינלאומית. קרה. קורה. חיים… מאוסים גם על אוכלוסיות שלמות מבני עמינו . אולי זה בגלל תפיסות שגויות לגבי היחס החם והאוהב של העולם לישראל. אולי מתוך אמונה לא ממש מבוססת שאנחנו בלתי מנוצחים . (מעין שגעון גדלות שחטפנו ב1967 ומאז הוא מכניס אותנו יותר ויותר לצרות מתוך הבנה לקויה של מפת הכוחות בשטח.) או מכל סיבה אחרת . מידי פעם פה ושם צועק איזה פוליטיקאי "שואה" מאיזו במה -ובינתיים הניצול סופר כסף ללחם ואולי נזכר בחיוך האחרון של אמא.

ברוכים הבאים לחומה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *