ואהבת לרעך כמוך

כדי שאוכל לאהוב, צריך זולת. והזולת נמצא בחברה. שהרי האדם הוא יצור חברתי.
כל זמן שאני מחוץ לחברה, לא רואה דרך להתחבר , ולהיות חלק ממנה.
אולי חושש  שמה שיש בי – ייראה חריג לחברה?
אולי – אצטרך להתאמץ יותר, וכרגע ממש לא בא לי.
אולי חושש  – שאגלה בעצמי , מה שאינו נוח לי לגלות?
ואז. אני מתכנס בתוך עצמי. ואין לי מראה. ואין לי נקודת אחיזה, ואין מוצא.
ונותרתי לבדי.
והרי האדם יצור חברתי.
ואז אני נושא עיניים למעלה – חוזר ומעז להתבונן פנימה, ומבין את הקושי שלי להתחבר.
מבין שאין לי כל אפשרות אחרת, אלא להתעלות מעל הספק הפנימי, מעל חוסר הביטחון שלי, ולהעז לעשות את הצעד הראשון – לרצות להיכנס למעגל.
ואני מהסס….מזיע, ועושה את הצעד, נכנס למעגל..מביט ימינה ושמאלה – ידיים מושטות אוחזות בכפות ידי…והמעגל זז  לשני הכיוונים.  ואני מנסה להתאים את הצעדים שלי. והנה אני מתנועע עם החברים במעגל.
ימינה ושמאלה. ופתאום איני מסתכל על מה שאני עושה… אלא מתאים את צעדי למה שאחרים עושים, ורואה שזה לא מסובך. זה אפילו קל.
ואני משתלב.  ואני אסיר תודה. ואני נינוח, ואני זורם.
ולרגע מצד שמאלי, עוזבים את כף ידי…ומישהו חדש מנסה להשתלב. ואני מביט בו…מחייך, אוחז בכף ידו…והוא מזיע, חושש, מביט לצדדים, מחפש מבט תומך…
ואני מחייך.
מצאתי חבר.

ואהבת לרעך כמוך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *