מורים ומנהלים יקרים – כמה אתם משקיעים בחיבור התלמידים?

כמה שנים השקעתם בלימודים כדי להיות מחנכים?

תנו לתלמידי בית הספר שלכם שבוע אחד של חופש מלימודים. אין שיעורים. אין בחנים ומבחנים ובטח שלא שיעורי בית. הכריזו על שבוע של יחד. גם לא צריך למצוא לזה שם. למה? כי אי אפשר להמשיך ככה יותר. כי לפעמים צריך לשבור את הכלים כדי לאפס את המערכות, "ריסטרט" קוראים לזה. להוציא את השקע, לתת ל"מכשיר" להתאושש ולחשב מסלול מחדש

איך קרה שהשלמנו עם תופעת החרם ועברנו עליה לסדר היום. או שמא "הקדשנו" לה שיעור אוורור לפי מצב חירום בית ספרי במערכת תחת משבצת חברה. איך אנחנו נאנחים בצער בראות ילד מבודד יושב לבדו בספסל בחצר בית הספר, ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, בעוד חבורות עליזות מתגבשות ומתעלמות מקיומם? איך זה ייפתר בשיחה עם הילד המבודד, או עם החבורה העליזה בלבד. אחד הרעיונות המעניינים הוא רעיון העשיריות שפותח על ידי קבלה לעם

איך אנחנו ממשיכים לזרום בים של אלימות של תלמיד לתלמיד, של תלמיד למורה, של הורה למורה, חסרי אונים וחסרי כלים ביורוקרטיים ומשפטיים שיעזרו לנו לעבור את היום ולחזור כמה שמהר לשגרת הכיתה? אל תתנו לזה יד עוד. אתם מחנכים. תחנכו! הניחו את מערכי השיעורים, את לוח המבחנים, את מילוי המחוונים, את טבלאות הניקוד, את ההתראות להורים. תגיעו. בלי פרוטוקולים. עם חיוך. עם יד מושטת. עם בגדים קלילים ונעלי ספורט. הצמידו את כל השולחנות אל קירות הכיתה. פרסו שטיח במרכז הכיתה, עם כריות, תדאגו לנשנושים כיפיים ובריאים, לעת הצורך. אפילו מגוונים כאלה שיש בו לכל העדות, שכולם ירגישו שייכות. במקום מערכי שיעור, הכינו מערכי חיבור, משחקים, פעילויות היכרות, מעגלי שיח ושיתוף. פתחו את הלב גם אתם. רק תשבו יחד ותקשיבו למוזיקה נעימה… אבל יחד. תנשמו עמוק. יחד. תעודדו להתקרב. להכיר. הציגו את השונות ואת היופי שבה. דברו עליה

דברו על כעס, על בדידות, על קושי. תבכו יחד. תצטערו יחד

אם יש משהו שלמדתי אצל הרב לייטמן זה שהמשחק הוא העיקרון החשוב ביותר בהתפתחות

שחקו ב"כאילו", ציירו יחד עולם אוטופי

שחקו בלי להתחרות, בלי פרסים, מדליות ותעודות הצטיינות שרק בודדים יכולים לחלום עליהם

שכל ילד יכתוב לחבר חדש שרכש רק היום תעודת השתתפות עם תכונה שהכי כבשה אותו

מורים ומנהלים יקרים, אתם אנשים כל כך מיוחדים! בעלי המקצוע היצירתי ביותר בעולם שזכיתי לעבוד ביניהם

בואו נקרב, בואו נדבר על אחדות, על אחווה, על שמחה, על הזכות להיות כמו כולם גם כשכל אחד שונה מכולם

אם היינו עושים זאת, לא היינו היום צריכים לכאוב את מידת הפירוד והפילוג שחווה החברה שלנו, את השנאה, את הקיטוב. עדיין לא מאוחר, אם ניקח אחריות

אם כל אחד, גם אני, יתרום שעה אחת מזמנו לכך, יהיה מושלם.
לאתר של בני ברוך

מורים ומנהלים יקרים – כמה אתם משקיעים בחיבור התלמידים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *